בשנת 1992 אישרה הכנסת שני חוקי יסוד שעסקו לראשונה בזכויות הפרט.
שלוש שנים לאחר מכן קבע בג"ץ בפסק דין בנק המזרחי שמעמדם של חוקי היסוד עולה על מעמדם של חוקים רגילים. כמו כן נקבע, שבית המשפט הוא המוסמך להכריע בשאלת החוקתיוּת של חוקי הכנסת.
בכך נסללה הדרך ל
ביקורת שיפוטית של בית המשפט על חוקי הכנסת, במה שזכה לכינוי "המהפכה החוקתית", כלומר אקטיביזם שיפוטי של בית המשפט מול רשויות השלטון האחרות.
המהפכה החוקתית נמצאת במוקד מחלוקת ציבורית בין הטוענים כי בית משפט חזק חיוני לביסוס הדמוקרטיה ולהגנה על זכויות הפרט לבין הגורסים שבית המשפט לקח לעצמו סמכות לא לו וכי הוא אינו מייצג את קשת הדעות בחברה הישראלית.
